פסק-דין בתיק ע"א 11236-06-13

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת מ' קלמפנר נבון) מתאריך 4.3.2013 בתיק א' 51252-10-10.

2.       בפסק הדין נדחתה תביעתו של המערער, שכן המערער לא התייצב לדיון שהיה קבוע לשמיעת ראיות באותו יום. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובתאריך 8.5.2013 בית משפט קמא קיבל בקשתו לביטול פסק הדין, אך התנה את הדבר בהפקדת סך 10,000 ש"ח. הסכום האמור לא הופקד על ידי המערער, ועל כן פסק הדין נותר לעמוד על כנו.

          מכל מקום, ברור הדבר, שלמעשה, הערעור מכוון כנגד החלטת בית משפט קמא, שהתנתה את ביטול פסק הדין בתנאים.

3.       בכתב התביעה שהוגש על ידי המערער לבית משפט קמא, עתר המערער לכך שהמשיבה תפצה אותו, על נזקים שנגרמו לו, כתוצאה מכך שלא התאפשר לו לצאת את הארץ לחו"ל בין התאריכים 5.10.2010 ועד 29.10.2010, בשל צו לעיכוב יציאתו מן הארץ שניתן נגדו לבקשת גרושתו.

          על פי הנטען בכתב התביעה, במשך זמן מה ביקש המבקש לברר במשטרת הגבולות האם עומד נגדו צו לעיכוב יציאה מן הארץ, אך לא עלה בידו לקבל תשובה מוסמכת בשל חגי חודש תשרי שחלו באותה עת. רק בתאריך 3.10.2010, דהיינו - יומיים לפני מועד היציאה, הצליח המערער לקבל תשובה, שתלוי ועומד נגדו צו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

4.       לטענת המערער, משנודע לו על קיומו של צו עיכוב היציאה מן הארץ, הגיש בתאריך 3.10.2010 בקשה לבטל את הצו ולאפשר לו לצאת את הארץ. המערער טען, כי עליו לצאת את הארץ בעקבות הצורך הנפשי להחלמה ושיקום ממחלת הסרטן במעי הגס בה לקה, והטיפולים הרפואיים שקיבל.

          החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשת המערער ניתנה בתאריך 4.10.2010. בהחלטתו הורה ראש ההוצאה לפועל למערער לתמוך בקשתו בתצהיר ולצרף האישורים הדרושים התומכים בטענותיו, וכן הורה למערער להמציא פרטים של שלושה ערבים שאין להם תיקים בלשכת ההוצאה לפועל, ואשר כל אחד מהם משתכר לפחות 6,500 ש"ח לחודש. עוד הורה ראש ההוצאה לפועל, כי על הערבים יהיה לחתום על כתבי ערבות ולצרף 6 תלושי שכר אחרונים ותצלום תעודות הזהות שלהם. בנוסף לאלה הורה ראש ההוצאה לפועל למערער, להמציא העתק מהבקשה, במסירה אישית, לזוכה או לבא כוחה.

5.       בכתב התביעה טען המערער, כי בשל סד הזמנים אליו נקלע, לא יכול היה לעמוד בתנאים שנקבעו, ועל כן לא יכול היה לצאת לחו"ל. לדעת המערער, החלטת ראש ההוצאה לפועל הייתה החלטה רשלנית, "ללא חוש אנוש" וללא התחשבות בצרכיו של המערער, אשר עבר טיפולים רפואיים בעקבות מחלה קשה שפקדה אותו.

          נוכח טענותיו, עתר אפוא המערער לכך שהמשיבה תפצה אותו בסכום של "מעל 100,000 ש"ח" (ובדיון שהתקיים בתאריך 1.7.2012 הועמד הסכום על 100,000 ש"ח) בגין הנזקים שנגרמו לו בראשי הנזק הבאים:

(א)     פגיעה בזכותו של המערער להתחתן בשנית;

(ב)     פגיעה בזכות להנאה מהחיים;

(ג)      פגיעה בשל בדידות חברתית שנגרמה למערער;

(ד)     פגיעה במוניטין של המערער;

(ה)     פגיעה באוטונומיה;

(ו)      נזק כתוצאה מבושה, סבל והשפלה;

(ז)      הפסדים כספיים שנגרמו.

6.       בדיון שהתקיים בבית משפט קמא בתאריך 1.7.2012, נקבעה תביעת המערער לשמיעת ראיות בתאריך 4.3.2013. ואולם, יום לפני מועד שמיעת הראיות, בתאריך 3.3.2013, הגיש המערער לבית המשפט בקשה לדחות את הדיון. בבקשתו ציין המערער, כי בתאריך 19.2.2012 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט, המפנה את המערער להיוועץ ביועץ משפטי, ועל כן פנה ללשכת הסיוע המשפטי בתאריך 28.2.2013.

          בית משפט קמא דחה את בקשת המערער וקבע, כי אין מקום לדחות את הישיבה. בית המשפט הוסיף, כי מועד הדיון נקבע עוד בתאריך 1.7.2012, ועל כן היה למערער די זמן לפנות ליעוץ משפטי, ומשבחר שלא לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

          אעיר, כי מעיון בתיק בית המשפט קמא עולה, שבית המשפט יעץ למערער לפנות ליעוץ משפטי מספר פעמים (וראו החלטות בית המשפט מהתאריכים 13.1.2013, 16.1.2013 ו- 19.2.2013). אוסיף ואעיר, שאף לאחר מתן פסק הדין, לא נעזר המערער ביעוץ משפטי, לא בשלב בו ביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ולא בהליך הערעור שהתקיים לפני.